דיכאון מהו?

דיכאון היא תופעה נפוצה מאוד, הנתונים מתייחסים לכ- 121 מיליון איש בעולם הסובלים מדיכאון, אולם נראה כי מדובר בהערכת חסר ובפועל מדובר במספרים הגדולים במאות אחוזים מכך. רק אחוז קטן מהסובלים מדיכאון (10%-25%), מקבלים את הטיפול המתאים כנגד דיכאון. בצורתו הקיצונית ביותר, דיכאון יכול לגרום לאובדנות ולפי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כמיליון איש מתאבדים מדי שנה בעולם בגין דיכאון. רבים מהאנשים המצויים בדיכאון מתנהלים בתוך חייהם מבלי לדעת שהם סובלים מדיכאון ומשלמים על כך מחיר כבד באיכות חייהם לאורך זמן. דיכאון מהווה כיום גורם מוביל באי תפקוד של אנשים על פני זמן ולמעשה מהווה גורם רביעי בחשיבותו בעולם הרפואה בגרימת אי תפקוד. ארגון הבריאות העולמי מעריך שעד לשנת 2020 הוא יהפוך לגורם השני בחומרתו בכלל האוכלוסייה אחרי מחלות הלב ועד לשנת 2030 למחלה החמורה ביותר לאנושות.

מכאן שדיכאון הוא אחת התופעות המרכזיות שעולם הפסיכולוגיה והרפואה מתמודד איתן כיום ויש ללמוד אותו ולהתייחס אליו במלוא הרצינות הראויה. בהמשך לכך, את הפוסטים הבאים אקדיש לכתיבה סביב תופעת הדיכאון.

דיכאון היא תופעה נפשית נפוצה המאופיינת במצב רוח מדוכדך לאורך זמן, אובדן של עניין והנאה בדברים, תחושות של אשמה ודימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, תחושת אנרגיה מוחלשת, ריכוז נמוך ועוד.

הדיכאון הוא הפרעה נפשית המוכרת עוד מימי קדם, אז האמינו כי מקורו ברוח רעה התוקפת את האדם מבחוץ. דמות תנכית מפורסמת שכנראה לקתה בדיכאון היא שאול המלך, שבכדי להקל עליו, ניגנו בפניו בנבל. הרופאים הראשונים העניקו לדיכאון את השם "מרה שחורה", הואיל והאמינו שהמרה השחורה המתגברת, היא הגורם לדיכאון.

דיכאון הנו הפרעת מצב רוח המסבה סבל רב הן לחולה והן לסובבים אותו. המונח דיכאון עלול  להטעות בשל השימוש היומיומי במילה לתיאור תחושת דכדוך זמנית שיש לאנשים רבים לעיתים קרובות ואינה מבטאת בהכרח בעיה קלינית. ניתן להציג את המונח דיכאון כעצבות, דכדוך או מלנכוליה, אולם עצבות אינה בהכרח הרגש הדומיננטי אצל האדם הדיכאוני. ניתן לחוות גם דיכאון כתחושת רדימות, ריקנות ולעיתים אף כחוסר תחושה בכלל. האדם הדיכאוני עלול לאבד את יכולתו ליהנות מכל הסובב אותו. מקובל לראות דיכאון כהפרעה שבמהלכה חווה האדם שינוי מהותי במצב רוחו ובדרך בה הוא רואה את עצמו ואת העולם סביבו. דיכאון היא הפרעה ייחודית הנעה בטווח שבין הפרעה קלה וקצרה לבין הפרעה ממושכת וארוכה.

הדיכאון שונה מעצבות רגילה בעיקר בכך שדיכאון מופיע כאשר תחושות של עצבות עמוקה וייאוש נמשכים זמן ממושך ומפריעים לשגרת היומיום, ולפעולות כמו עבודה, אכילה ושינה, לעומת זאת, כל אחד מאתנו חש עצוב מפעם לפעם כאשר רובינו חשים כך כתוצאה מחוויות קשות כמו מחלה, פיטורין, מוות או חוויות פחות קשות ומשמעותיות, אולם תחושות אלה שוככות בסופו של דבר, שלא כמו בדיכאון, אז הסובלים ממנו עשויים להפסיק את  פעילות  השגרה ואף לחשוב על מוות

סימפטומים של דיכאון:

לפי ספר האבחנות האמריקאי- DSM, מקובל לבחון האם קיימים לפחות חמישה סימפטומים מהרשימה שלהלן, למשך שבועיים רצופים, שלא הופיעו קודם לכן. לפחות אחד מהסימפטומים צריך להיות סעיף 1 או 2 אשר גורמים סבל או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתפקוד חשוב אחר.

1. מצב רוח מדוכדך רוב היום, כמעט כל יום.
2. הפחתה משמעותית בעניין ובהנאה, בכל או כמעט בכל הפעילויות השגרתיות, רוב היום, כמעט כל יום.
3. הפחתה משמעותית במשקל ללא עשיית דיאטה, או הפחתה או הגברה של התיאבון, המתרחשת כמעט כל יום.
4. פגיעה בשינה- הפחתה או הגברה משמעותית של זמן השינה המתרחשת כמעט כל יום.
5. אי שקט מוטורי או פאסיביות וכבדות מוטורית.
6. לאות או אבדן אנרגיה.
7. תחושות חוסר ערך או אשמה.
8. פגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז והקשב, או הססנות מוגברת בקבלת החלטות.
9. מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (או פחד ממוות), או מחשבות אבדניות (עם או בלי תכנית פעולה), או ניסיונות אבדניים.

סוגי דיכאון:

הפרעות דיכאוניות מופיעות בצורות שונות, כאשר שלושת המופעים השכיחים הם- דיכאון מז'ורי, דיסתימיה והפרעה דו קוטבית.

דיכאון מז'ורי- מכונה לעיתים גם דיכאון חריף, חמור, אקוטי, או דיכאון קליני. דיכאון זה מתאפיין במצבור של סימפטומים הפוגעים ביכולת לעבודה, שינה, ריכוז ואכילה של הפרט. האדם שסובל מדיכאון מפסיק גם ליהנות מפעולות שהסבו לו הנאה בעבר, סובל ממחשבות אשם וירידה בהערכה והביטחון העצמי. הופעת הדיכאון מכונה "אפיזודה דיכאונית" וזו עלולה להופיע פעם אחת, פעמיים או יותר במהלך החיים. דיכאון היא מחלה כוללת המערבת את הגוף, הנפש והמחשבות. היא משפיעה על הדרך בה הפרט אוכל וישן, מרגיש כלפי עצמו ותופס את האחרים. זו אינה עצבות זמנית, או מצב חולף. אנשים הסובלים מדיכאון אינם מסוגלים לאסוף את עצמם ולהשתקם. ללא טיפול הולם הסימפטומים עשויים להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. טיפול מתאים יכול לעזור ליותר מ 80% מהסובלים מדיכאון (על סוגי הטיפול בדיכאון אפרט בפוסט הבא).

דיסתימיה- מכונה לעיתים גם הפרעת אישיות דיכאונית, דיכאון נוירוטי או דיכאון חרדתי מתמיד. הדיסתימיה פחות חמורה מהדיכאון המז'ורי מבחינת עומק הבעיה, אך הינה בעלת השפעות ארוכות טווח. הדבר כולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח שמצד אחד אינם פוגעים בתפקוד פגיעה חמורה כמו במקרה של דיכאון מז'ורי, אך מצד שני הם מונעים מהפרט לתפקד במלוא המרץ או להרגיש טוב עם עצמו. הבעיה עשויה להמשך שנים רבות ולאפיין למעשה את האישיות ואורח החיים של הפרט. הסובלים מדיסתימיה עלולים לחוות גם אפיזודות של דיכאון חריף, אך הם אינם בהכרח מודעים לכך שהם סובלים מדיכאון.

הסימפטומים לדיסתימיה דומים למדי לסימפטומים של דיכאון מז'ורי, אולם הם מתונים יותר וממושכים על פני זמן. הקריטריון החשוב ביותר המבחין בין השניים הוא העובדה שבמהלך השנתיים הראשונות , אין עדויות לאפיזודה של דיכאון מז'ורי, התקפה מאנית או היפומאנית, כך שאבחנת דיכאון מז'ורי אינה תקיפה.

דיכאון דו- קוטבי- המכונה גם הפרעה מאנית- דפרסיבית. הפרעה זו כוללת מחזורים רבים של דיכאון ושל התרוממות רוח מאנית. מצבי הרוח יכולים להשתנות בדרמטיות ובמהירות, אך לרוב מדובר בשינוי הדרגתי. בתקופה הדיכאונית ניתן לחוות חלק מהסימפטומים של הפרעה דיכאונית, או את כולם ובתקופה המאנית ניתן לחוות חלק מהסימפטומים המאפיינים מאניה, או את כולם. המאניה משפיעה ברוב המקרים על כושר החשיבה, השיפוט וההתנהגות החברתית. היא מתבטאת בחדווה נטולת דאגות ובהתרגשות בלתי נשלטת. התרוממות הרוח מלווה במרץ רב הגורם פעילות יתר, אבדן עכבות, תחושת גדלות, אופטימיות ועוד.

הגורמים לדיכאון:

הקשר בין גוף לנפש נראה כיום הרבה יותר הדוק משהיה בעבר, מה שמוביל להסכמה הרווחת כי לדיכאון יש מקור ביולוגי ולא רק פסיכולוגי. שינויים כימיים בגוף משפיעים על מצב הרוח ועל תהליכי החשיבה. בנוסף, מחלות כרוניות קשות (סרטן, מחלות לב) מלוות לעיתים גם בדיכאון. גורמי מתח ותקופות מעבר משמעותיות בחיים (מוות של אדם קרוב, פיטורים), עלולים לגרום לדיכאון, כמו גם גורמים חבויים יותר המובילים לאובדן הזהות והביטחון העצמי אשר תורמים למצב הדיכאון. לא תמיד קל לזהות את הסיבות לדיכאון והאבחון דורש הערכה זהירה ודיאגנוזה של גורם מיומן ומקצועי.

כאמור, כיום מקובל לחשוב שלדיכאון יש גורמים ביולוגיים ברורים ולכן הטיפול צריך לכלול בד"כ גם טיפול תרופתי. ההפרעה בפעילות הכימית במוח דומה להפרעות זמניות ונורמאליות המתרחשות כתוצאה ממחלה, כעס או צער, אך היא נמשכת זמן רב יותר ואינה נעלמת עם היעלמות הגורם החיצוני שעורר את הדיכאון. ההפרעה ממשיכה ויוצרת סימפטומים דיכאוניים ולחצים חדשים עבור החולה- עצבות, הפרעות שינה, קושי בריכוז, חוסר יכולת לטפל בצרכים הפיסיים והרגשיים, ניתוק היחסים עם חברים ומשפחה. כל זאת ללא קיומו בהכרח של גורם אובייקטיבי חיצוני. מדובר לעיתים במעין מעגל סגור של דיכאון שממשיך להזין את עצמו ומונע מהפרט לפתור את הקשיים מהם סובל. למרות שהמדע התפתח מאוד, עדיין מידת הבנתנו על פעילות המוח מוגבלת ביותר.

לדיכאון יש גם היבט תורשתי. אין תורשה וודאית של דיכאון, אולם יש אנשים הנמצאים בסיכון רב יותר ללקות בדיכאון, אם יחשפו לאותם גורמים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים.

נציין כי לא כל אדם שנתקל באירועי חיים קשים הופך לדיכאוני ולא כל דיכאוני חווה אירועים חמורים כגון אלה. היכולת של אדם להגיב לאירוע חיצוני שאינו בשליטתו תלויה בגורמים רבים- כוחות נפש, תמיכה של הסביבה, בריאות פיסית, תורשה ואפילו מזג האוויר. צריך להבין שחלק מהדיכאונות מתחוללים כתוצאה מהפרעה פתאומית בפעילות הכימית במוח, ללא גורם ברור שניתן לאבחן, כשם שמיגרנה או שבץ עלולים להופיע בפתאומיות.

הדיכאון יכול להתחיל מהופעתם של אירועים פסיכולוגיים או פיסיולוגיים ובדרך כלל שני הגורמים מעורבים בכך. בכל מקרה, הדיכאון מתפתח במהירות לסדרה של בעיות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות שהולכות ומצטברות. זו הסיבה לכך שהתערבות פסיכולוגית ופיסיולוגית נותנת את המענה הטוב ביותר עבור מרבית הסובלים מדיכאון.

הנתונים בפרסום זה נלקחו מהאתר https://www.psychologia.co.il/