הטיפול בדיכאון:

בשני הפוסטים הקודמים עסקנו בדיכאון על היבטיו השונים. בפוסט זה אפרט אודות סוגי הטיפול המוצעים כיום לסובלים מדיכאון.

חשוב לציין כי ניתן לטפל בדיכאון בהצלחה. הסבירות לריפוי הינה גבוהה אם החולה מקבל טיפול מתאים. לפסיכולוגיה ניסיון רב בלימוד וטיפול בדיכאון. קיימת עדיין סטיגמה לגבי קבלת עזרה בבעיות רגשיות ונפשיות, כולל בדיכאון. לרוע המזל, תחושות של דיכאון נתפסות לעתים כחולשה, ולא כסימן לכך שהחיים יצאו מאיזון. חשוב להבין שחולה בדיכאון אינו יכול להבריא בכוחות עצמו. חולי דיכאון שאינם מקבלים עזרה סובלים סבל רב. תחושות בלתי מוסברות ודאגות מלוות ברגש של בדידות, עלולות להחמיר את הדיכאון.

תרופות יכולות להיות יעילות מאוד בהפחתת הסימפטומים של דיכאון עבור רוב החולים. מטפלים רבים מעדיפים שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי שכן מחקרים הוכיחו שזהו השילוב היעיל ביותר לטיפול בדיכאון. חלק מהסובלים מדיכאון מעדיפים שיחות על פני תרופות, במיוחד אם הדיכאון שלהם אינו חמור. כמובן שבכל טיפול תרופתי יש מידה מסוימת של תופעות לוואי אולם בשנים האחרונות יצאו לשוק תרופות מדור חדש עם תופעות לוואי מעטות יותר ובשיקולי התועלת והמחיר בלקיחת תרופות נוגדות דיכאון יש לחיוב משקל רב יותר מהשלילה (בהתעלם כמובן מעצם הסטיגמה של לקיחת תרופות פסיכיאטריות שהוא נושא מורכב ורצוי להתייחס אליו במסגרת השיחות הטיפוליות לפני ובמהלך לקיחת התרופה). הדיכאון עלול לפגוע קשות ביכולתו של האדם לתפקד בחיי היומיום. אבל סיכויי ההחלמה של אנשים דיכאוניים המקבלים טיפול מקצועי ומתאים, גבוהים ביותר. על ידי עבודה עם מטפל מוסמך ומנוסה, יכולים אלו הסובלים מדיכאון לזכות מחדש בשליטה על חייהם.
בכל תקופה נתונה של שנה אחוז לא מבוטל מהאוכלוסייה סובלים ממחלת דיכאון. מחלות דיכאון מפריעות לתפקוד הנורמאלי וגורמות לסבל וכאב לחולים עצמם ולקרובים להם. דיכאון חמור עלול להרוס את חיי החולה ואת חיי משפחתו, אך חלק גדול מסבל זה נגרם לשווא. רוב הסובלים ממחלות דיכאון אינם מחפשים ומקבלים טיפול, למרות שרוב החולים, ואפילו אלו הסובלים מדיכאון חמור, יכולים להחלים. תודות לשנים של מחקרים, קיימות כיום תרופות וטיפולים פסיכולוגיים שיכולים להקל על המצוקה ולהביא לריפוי.

הטיפול התרופתי בדיכאון:

לשם קבלת טיפול תרופתי נוגד דיכאון מומלץ לפנות לרופא פסיכיאטר לייעוץ. כיום ישנם גם רופאי משפחה הנותנים תרופות פסיכיאטריות מסוימות אך בד"כ מומלץ להימנע מכך ולפנות לרופא מומחה בפסיכיאטריה.
כיצד התרופות האנטי דיכאוניות מרפאות דיכאון?
ישנם סוגים שונים של תרופות אנטי דיכאוניות, כולן עובדות על עיקרון העלאת רמת נוירו טרנסמיטורים מסוימים במוח (בדרך כלל סרוטנין, נוראפינפרין ודופאמין). לא ברור עדיין מדוע העלאת אותם נוירוטרנסמיטורים מפחיתה את חומרת הדיכאון. תיאוריה אחת גורסת כי העלאת ריכוז הנוירוטרנסמיטורים מביאה לשינויים בריכוז הרצפטורים (קולטנים) במוח, שאליהם אותם נוירוטרנסמיטורים נקשרים. השינוי הזה הוא שמביא לשיפור.
האם התרופות האנטי דיכאוניות הן למעשה סמים ממריצי מצב רוח ?
התשובה שלילית. בניגוד לממריצים שמשפרים את מצב הרוח של כל מי שנוטל אותם, התרופות האנטי דיכאוניות ישפרו את מצב הרוח של אנשים דיכאוניים בלבד. הבדל נוסף הוא שממריצים מביאים לשיפור מידי ומהיר, בעוד שההשפעה של התרופות האנטי דיכאוניות איטית יותר ואורכת מספר שבועות. הממריצים יוצרים מצב מלאכותי, ואילו התרופות האנטי דיכאוניות גורמים למוח להגביר את הייצור הטבעי של הנוירוטרנסמיטורים.
איזה אחוז מהאנשים הדיכאוניים יגיב לתרופות אנטי דיכאוניות?
כשני שליש מהסובלים מהפרעה במצב הרוח יגיבו לכל סוג של תרופה אנטי דיכאונית. אנשים שאינם מגיבים לסוג התרופה הראשון שנטלו, יגיבו בדרך כלל לסוג השני.
כיצד מרגישים כשמגיבים ל תרופה אנטי דיכאונית? האם אחוש אופוריה כשהדיכאון שלי יגיב ל תרופה אנטי דיכאונית?
התיאור השכיח ביותר של האפקטים של התרופות האנטי דיכאוניות, הוא שהדיכאון כאילו עוזב את האדם, והחולה מרגיש נורמאלי. אנשים שמגיבים לתרופות האנטי דיכאוניות אינם חשים אופוריה. הם חשים עצבות כשקורים להם אירועים עצובים, וחשים שימחה כשקורים להם דברים משמחים. העצב שהם חשים כתוצאה מאכזבות, אינו דיכאון אלא תחושת דכדוך רגילה. התרופות האנטי דיכאוניות אינן גורמות אושר, אלא מטיבות עם הדיכאון. לא ניתן לקבל אושר בצורת גלולה.
כיצד ניתן לדעת שהטיפול נכשל? כיצד ניתן לדעת מתי להחליף טיפולים?
הטיפול האנטי דיכאוני אינו יעיל כאשר החולה ממשיך להיות מדוכא. כאשר מצב זה מתרחש, יבקש החולה בדרך כלל להחליף תרופה. לרוב הטיפול אינו מופסק בטרם עברו 8 שבועות מתחילתו. כל שינוי בלקיחת התרופה חייב להיות מתואם עם הרופא המטפל.
הקטגוריות העיקריות של תרופות האנטי דיכאוניות
ישנם סיווגים רבים לתרופות אלו. שני סוגים של תרופות האנטי דיכאוניות נמצאות בשימוש כבר למעלה משלושים שנה. אלו האנטי דיכאוניים הטריציליקים והמעכבים המונואמיניים. ישנם גם תרופות אנטי דיכאוניות חדישות יותר, חלקן עם תופעות לוואי מועטות בלבד, אולם אף אחת מהן לא הוכחה כיעילה יותר משני הסוגים הוותיקים הללו. למעשה, ישנם חולים רבים שאינם מגיבים ל תרופות האנטי דיכאוניות החדישות, ומטופלים בהצלחה בתרופות הוותיקות.
התרופות האנטי דיכאוניות הטריציליקיות (tricyclic antidepressant TCA) כוללות תרופות כמו אימפירמין(Impiramine) (טופאניל, אמיטריפטיניל, אלאוויל), דספארמין (Desipramine) , נורפראמין, נורטריפילין(Nortriptyline) (אוונטיל ופאמלור).
המדכאים המונואמינים (Monoamine oxidase inhibitors MAOI) כוללים טרניקלופארמין (פאראנט), פנאלאזין(נארדיל), ואיזוקרבואקסיד (מארפלן), שייצורו הופסק לאחרונה בארה"ב.
קבוצה פופולארית נוספת של תרופות אנטי דיכאוניות מוכרת בעיקר מהפרוזק ששייך למשפחה של SSRI(Serotonin reuptake inhibitors). התרופות הראשונות מסוג זה ששווקו בארה"ב היו הפלוקאטין (פרוזאק),הסרטאלין (זולופט) והפרוקסטין (פאקסיל) שהגיעו מעט אחר כך. יש בסדרה זו מספר רב של תרופות המשווקות בשמות שונים.
טיפול בצמח מרפא: בשנים האחרונות הובע עניין רב בשימוש בצמחי מרפא לצורך טיפול בדיכאון ובחרדה. לדוגמא, צמח בשם St. John’s Wort שמשמש בעיקר לטיפול בחרדה מתונה, שימש עד כה בעיקר באירופה וכעת החלו לגלות בו עניין גם בארה"ב. מחקר שפורסם לאחרונה על ידי המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב לא תמך בשימוש בצמח עבור דיכאון מז'ורי, אך מחקרי המשך יערכו עבור סוגי דיכאון חלשים יותר. מחקר נוסף הראה כי St. John’s Wort פועל על צומת מטאבולית חשובה שמשמשת לפעילות של תרופות שונות, לטיפול באיידס, במחלות לב, דיכאון ותרופות נגד דחיית שתלים. לכן, המלצת המחקר הייתה להזהיר את החולים משימוש בצמח זה עד קבלת תוצאות על אופן השפעתו בסוגים נוספים של דיכאון. צמחי מרפא נוספים שטרם נבדקו הם יופדרה,ג'ינקו, אכיניצאה וג'ינסאנג. כל טיפול בצמחי מרפא צריך להינתן רק לאחר התייעצות עם רופא.

הטיפול בדיכאון באמצעות פסיכותרפיה:

ישנן גישות פסיכולוגיות רבות שעוזרות לאנשים בדיכאון להחלים. פסיכותרפיה מציעה לאנשים את האפשרות לזהות את הגורמים שהביאו לדיכאון שלהם ולטפל בסיבות הפסיכולוגיות, ההתנהגותיות והבינאישיות שגרמו לדיכאון. הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לאנשים דיכאוניים בנושאים הבאים:
להצביע על הבעיות שתרמו לדיכאון ולעזור להם להבין אילו היבטים בבעיות אלו הם יכולים לפתור או לשפר. הם יכולים לעזור לאדם לשפר את הקיום הרגשי והמנטלי שלו. הם יכולים להראות למטופל כיצד התמודד בעבר עם רגשות דומים.
הטיפול עשוי לשנות דפוסי חשיבה מעוותים שנלווים לרגשות של חוסר אונים וחוסר תקווה שמאפיינים דיכאון. למשל, אנשים דיכאוניים נוטים להכללות ולחשיבה במונחים של "תמיד" או "אף פעם". הם גם נוטים להתייחס לאירועים כלליים באופן אישי. מטפל מיומן יכול להציע נקודת מבט חיובית יותר על החיים.
מטפלים יכולים לבחון חשיבה וצורות התנהגות אחרות שיוצרות בעיות ושתורמות לדיכאון. הם יכולים לעזור למטופל דיכאוני להבין ולשפר דפוסי התקשרות עם אנשים אחרים, והשיפור יוביל לשינוי בדיכאון.
המטפל יכול לעזור לאדם לזכות בתחושות של שליטה על חייו והנאה מהם. האדם לומד לבחור בחירות וליהנות מחדש מפעילויות.
כל טיפול פסיכולוגי הוא בראש ובראשונה פתיחת מסלול לעזרה עצמית, כלומר, להחזיר למטופל את יכולותיו לעזור לעצמו.
אדם שחווה אפיזודה של דיכאון, רבים סיכוייו לחוות אפיזודה נוספת. קיימות עדויות לכך שפסיכותרפיה יכולה להפחית את הסיכון לאפיזודות עתידיות, או להחליש את עוצמתן. באמצעות הטיפול הפסיכולוגי, יכול האדם ללמוד טכניקות להתמודדות עם הכאב או עם דיכאון עתידי.
אין שיטה פסיכולוגית אחת שנחשבת ליעילה על פני האחרות. מחקרים הראו שפעמים רבות דווקא אישיות המטפל וטיב הקשר שנוצר עמו מנבאים בצורה טובה את הצלחת הטיפול יותר מגישתו התיאורטית של המטפל. לפיכך סוגים רבים של פסיכותרפיה, יכולים לעזור לאנשים הסובלים מדיכאון. השיחות עם הפסיכולוג יכולות לעזור למטופל להתבונן לתוך עצמו ולפתור את בעיותיו דרך חילופי דברים עם המטפל. לעיתים בשלב החריף של הדיכאון אין אפשרות להגיע להבנות עמוקות ויש צורך בטיפול תומך בגישה קוגניטיבית התנהגותית, לעתים אף בליווי "שיעורי בית" בין מפגשים. לאחר שיפור מסוים במצב הדיכאון ניתן להגיע לטיפול דינמי שעוסק הן בעולם הפנימי של המטופל והן ביחסיו הבינאישיים עם הסביבה. באופן כללי, מחלות דיכאון חמורות ומתמשכות דורשות טיפול תרופתי בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי.
מאמר בשם "פסיכותרפיה לדיכאון אצל מבוגרים: מטה-אנליזה של מחקרים השוואתיים על תוצאות", מציג מחקר שמטרתו לבדוק האם קיימים טיפולים פסיכולוגיים יעילים יותר לדיכאון. לצורך זאת ביצעו מחברי המחקר סדרה סקירות סטטיסטיות שבהם הושוו 7 סוגי טיפול פסיכולוגיים שונים לדיכאון בעוצמה קלה עד בינונית.
הממצאים לא מצאו כל אינדיקציה לכך שיש טיפול פסיכולוגי עדיף על פני טיפול אחר. ממצאים אלו תואמים לממצאים שנמצאו לפני זמן רב על כך שאין הבדל משמעותי בין שיטות טיפול פסיכולוגי באופן כללי. לשיטת הטיפול כוח הסבר של 10% בלבד על הצלחת הטיפול. יתרת כוח הניבוי נובע מאישיות המטפל (30% כוח הסבר) ובעיקר מרמת המוטיבציה והגישה של המטופל שמגיע לטיפול (60%). מכאן שהאינטראקציה בין המטפל למטופל היא המקור המרכזי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי ולא הגישה הפסיכולוגית התיאורטית של המטפל.
נפרט להלן 7 סוגים של טיפולים פסיכולוגים אשר נסקרו במאמר האמור מאת קויצ'פרס ושותפיו מ-2008, כאמור, המחקר לא מצא עדיפות או נחיתות לאף אחד מסוגי הטיפולים הללו:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive–behavior therapy (CBT
בטיפול זה המטפל מתמקד על השפעתם של מחשבות בעייתיות של המטופל על התנהגותו הנוכחית ועל תפקודו העתידי. CBT נועד להעריך, לאתגר ולשנות את המחשבות והאמונות הבעייתיות הללו בעזרת הבניה מחדש קוגניטיבית. בשיטת טיפול זו המטפל שם דגש רב על "שיעורי בית" ופעילויות המתרחשות מחוץ לחדר הטיפול. המטפל מפעיל השפעה אקטיבית באינטראקציה הטיפולית ונושאי השיחה בטיפול קשורים לגישה פסיכו-חינוכית שבה מלמד המטפל את המטופל דרכים חדשות להתמודד עם מצבי לחץ. ניתן להבחין בין שני סוגים CBTעיקריים. הראשון הוא CBT שבו להבניה מחדש הקוגניטיבית של המחשבות והאמונות יש תפקיד מרכזי – למשל לפי הפרוטוקול הטיפולי שפיתחו בק ושותפיו במאמרם מ-1979. השני הוא CBT שבו בנוסף לרכיב האמור יש מרכיבים נוספים וחשובים אף יותר, למשל, הפעלה התנהגותית של המטופל, אימון למיומנויות חברתיות, הרפיה, מיומנויות להתמודדות ועוד.

טיפול תומך לא-מנחה (Nondirective supportive therapy (SUP
מדובר בשיטת טיפול לא מובנית ללא הפעלה של טכניקה פסיכולוגית ייחודית. הגישה פועלת בשיטות מקובלות המשותפות לרבים מהטיפולים הפסיכולוגיים, למשל, לאפשר למטופל לבטא את עצמו ולשתף בחוויותיו וברגשותיו, לבטא אמפתיה ולשמש מקור לתמיכה נפשית ורגשית בתוך ה-setting הטיפולי. גישה זו אינה מתיימרת לספק פתרונות או מיומנויות חדשות. היא מתבססת על ההנחה שהקלה של בעיות אישיות יכולה להיווצר באמצעות שיחה ודיון עם אחרים. גישה זו מתוארת בספרות בד"כ כייעוץ או טיפול תומך. אחת מהגישות האופייניות לסוג טיפול זה מיוחסת לעבודתו של רוג'רס משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. לפי גישתו יש חשיבות מיוחדת ומרפאת לאמפתיה ולשיקוף שנותן המטפל למטופל אשר מביע את מחשבותיו ורגשותיו בפני המטפל.

טיפול התנהגותי מפעיל (Behavioral activation therapy (BA
טיפול מסוג זה נועד להגביר פעילות חיובית ומהנה של המטופל בסביבתו ועם האנשים הסובבים אותו. פעמים רבות נכלל בטיפול זה אימון למיומנויות חברתיות. למרות שגישה זו פותחה על ידי לווינסון ושותפיו כפי שמתואר במאמרם משנת 1976, נכללים בה עקרונות נוספים שאינם משוייכים ללווינסון. יש חוקרים שמשייכים לגישה זו גם את פרוטוקול ה-CBT של בק מ-1979 בגלל הדמיון בעקרונותיהם.

טיפול פסיכודינאמי (Psychodynamic therapy (DYN
המטרה העיקרית של הטיפול הפסיכודינאמי היא להגביר את מודעותו של המטופל לגבי עצמו וליצור אצלו תובנה לגבי קונפליקטים לא מודעים. הנחת היסוד של הטיפול הפסיכודינאמי היא שגורמים לא מודעים של המטופל בילדותו ולאורך ההיסטוריה האישית שלו, ובעיקר ביחסים הבינאישיים שלו עם דמויות קרובות, משפיעים באופן משמעותי על חייו בהווה ועל קשיים פסיכולוגיים עימם הוא מתמודד. בשיטת טיפול זו המטפל מתרכז בעברו של המטופל, במערכות היחסים שלו בעבר ובהווה, בקונפליקטים שלו וכדומה, ובאופן בו גורמים אלו משפיעים על תפקודו. המטפל בגישה זו מעודד את המטופל להעלות חומרים מהלא-מודע בעזרת חלומות, משאלות, פנטזיות ואסוציאציות חופשיות. יש להדגיש שבמהלך המחקר הנוכחי נבחנה השפעתו ויעילותו רק של טיפול פסיכודינאמי קצר מועד כדי שניתן יהיה להשוות בין יעילותם של הטיפולים השונים בניטרול גורם אורך הטיפול.

טיפול של פתרון בעיות (Problem-solving therapy (PST
טיפול זה מוגדר כהתערבות שבה מפעילים את התהליכים הבאים: הגדרה של בעיות אישיות, יצירת מספר פתרונות אפשריים לכל בעיה, בחירת הפתרון העדיף, יישומו של הפתרון בצורה סיסטמתית ומתוכננת, הערכה אחר הביצוע של התוצאות וקביעת היעד הבא לטיפול. 

פסיכותרפיה בין-אישית (Interpersonal psychotherapy (IPT
גישה זו מובנה מאוד ומבוססת על פרוטוקול נוקשה שנועד להתייחס לנושאים בין-אישיים בדיכאון תוך התעלמות מכל רכיב אחר של הדיכאון. הנחת היסוד של גישה זו היא שאם המערכת הבין אישית של הפרט תשתפר יחלוף עימה גם הדיכאון על הסימפטומים השונים שבו. לגישה זו אין מערכת תיאורטית מקיפה והיא נובעת מעבודותיהם של סאליבן, מאייר ובולבי. הגרסה הנוכחית בה משתמשים בגישה זו פותחה על ידי ג'ראלד קלרמן ומיירנה וויסמן בשנות ה-80.

אימון למיומנויות חברתיות (Social skills training (SST
אימון למיומנויות חברתיות היא סוג של טיפול התנהגותי שבו מלמדים את המטופל מיומנויות שעוזרות לו בבניה ושיקום של מערכות יחסים בין-אישיות, כמו גם בלימה של יחסים שאינם מיטיבים עימו. ברוב הגרסאות של השיטה המטופלים מאומנים להיות אסרטיביים ובאמצעות זאת לעמוד על זכותם לבטא רגשות בצורה אוטנטית שמכבדת ולא מעליבה.

הטיפול בדיכאון באמצעות נזעי חשמל ECT:
טיפול חשמלי היא דרך יעילה לטיפול באנשים הלוקים בדיכאון ובהפרעות מצב רוח אחרות. ניתן לטפל באמצעותECT בחולים עם דיכאון חמור שאינו מגיב לטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות, חולים שסובלים מתופעות לוואי חמורות וחולים הסובלים מדיכאון כה חריף שיש לשפר את מצבם במהירות. שימוש ב ECT נעשה הן לטיפול בדיכאון והן לטיפול במאניה. ישנם אנשים הסובלים ממחלות גופניות חמורות שאינן מאפשרות להם ליטול תרופות אנטי דיכאוניות ולסבול מתופעות הלוואי שלהן, וה ECT מאפשר את החלמתם. ECT מביא לשיפור המצב הדיכאוני תוך שבועיים שלושה ולכן חולים החייבים להחלים במהירות, יכולים להיות מועמדים מצוינים לטיפול.
לטיפול בחשמל יצא מוניטין שלילי בשל העובדה שבעבר הוא בוצע ללא הרדמה וגרם סבל רב לחולים. כיום מדובר בטיפול שניתן תחת הרדמה ונחשב כטיפול יעיל וטוב. סדרה של טיפולי ECT כוללת בדרך כלל בין שישה לשנים עשר טיפולים. החולה מקבל תרופות שגורמות לשינה, רפיון השרירים והפחתת הרוק ו/או הרדמה כללית. הזרם החשמלי מועבר למוח באמצעות אלקטרודות. הזרם גורם לפעילות מוחית (EEG) שנראית כמו התפרצות חזקה. הטענה היא שהתפרצות זו היא שמביאה לשיפור הקליני שנראה לאחר סדרת טיפולים. מדיווחים של אנשים שטופלו ב ECT עולה כי 80% מהם חשו כי הטיפול הועיל להם ו 75% טענו כי קבלת הטיפול אינה מפחידה יותר מטיפול אצל רופא השיניים. ה-ECT הוא טיפול יעל ביותר בדיכאון, אולם יש ללוות אותו בטיפול של תרופות אנטי דיכאוניות. אם לא ניתן טיפול תרופתי, יש סיכוי של 50% לנסיגה במצב לאחר שישה חודשים.
אין עדות לנזק מוחי כתוצאה מ ECT. אישה שקיבלה למעלה מ 1,000 טפולים של CT, ומתה מסיבות טבעיות, עברה ניתוח מוחי לאחר מותה ולא נמצאה כל ראייה לנזק מוחי שנגרם לה. יחד עם זאת, ECT גורם לבעיות זיכרון זמניות לאחר הטיפול שעלולות להימשך אף מספר חודשים. חלק מהמטופלים מתלוננים על בעיות זיכרון שנמשכות זמן רב יותר, אם כי לא נמצאה עדות לכך במבחנים פסיכולוגיים.

תמיכה סביבתית
באילו עוד דרכים עוזרים המטפלים לאנשים דיכאוניים ולקרובים להם?
המעורבות והתמיכה של משפחה וחברים יכולות להוות גורם משמעותי בעזרה לאדם הדיכאוני. המשתתפים ב"קבוצת התמיכה" יכולים לעזור בכך שיעודדו את האדם היקר להם לדבוק בטיפול ולהתאמן בטכניקות ההתמודדות והשיטות לפתרון בעיות שנלמדו במסגרת הפסיכותרפיה. חיים משותפים עם אדם דיכאוני יכולים להיות קשים ביותר ושוחקים את בני המשפחה והחברים. הכאב שבהתבוננות באדם יקר שסובל מדיכאון, עלול להביא לתחושות של חוסר אונים ואובדן. תרפיה משפחתית או זוגית, יכולה להיות יעילה בכך שתאסוף יחדיו את כל האנשים שהושפעו מהדיכאון ותעזור להם למצוא דרכים יעילות להתמודדות משותפת. סוג כזה של פסיכותרפיה יכול גם לספק הזדמנות לאנשים שמעולם לא חוו דיכאון, ללמוד יותר על המחלה ולזהות דרכים יעילות לתמיכה בסובל מדיכאון.
כיצד יכולים בני משפחה וחברים לעזור לאדם הנמצא בדיכאון?
הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות הוא לעזור לאותו אדם לקבל אבחון וטיפול מתאימים. בנוסף, יש לעודד אותו להמשיך בטיפול עד להיעלמות הסימפטומים או לחפש טיפול אחר אם לא חלה הטבה במצבו. לעתים, המצב דורש קביעת הפגישה עם הרופא המטפל עבור המטופל וליוויו לשם. יש גם לפקח אחר נטילת התרופות. הבעיה העיקרית שבמצבים דיכאוניים יש נטייה לפאסיביות שעלולה לחבל בטיפול. בנושא זה התמיכה הסביבתית חשובה כדי ליצור ולשמר את הטיפול, הן הפסיכולוגי והן התרופתי.
נושא שני וחשוב לא פחות הוא התמיכה הרגשית באדם החולה. התמיכה כוללת הבנה של המצב, סבלנות רבה, חיבה ועידוד. יש לעודד את החולה לשוחח ולהקשיב לדבריו. אין לפסול את התחושות שעולות במהלך השיחה, אבל כדאי להצביע גם על נקודות שיכולות לעורר תקווה. אין להתעלם מאמירות אובדניות ויש לדווח עליהן מיד לפסיכולוג ולרופא המטפל. רצוי להזמין את האדם המדוכא להצטרף להליכות, לסרטים ולפעילויות נוספות, ולא להתאכזב אם הוא דוחה את ההצעות שוב ושוב. יש לעודד השתתפות בפעילויות שבעבר הסבו לו הנאה (תחביבים, ספורט, פעילויות דת), אבל לעשות זאת בהדרגה. האדם המדוכא זקוק לחברה, אך יותר מדי דרישות עלולות להגביר אצלו את תחושת הכישלון.
משפחות רבות מתקשות להבין שדיכאון היא מחלה ככל המחלות. כשם שנדרשת תמיכה כאשר בן משפחה חולה בדלקת ריאות או עובר ניתוח כך גם יש להכיר בעובדה שדיכאון היא מחלה ויש לטפל בה באופן כזה. טיפול נכון ומסור יעזור לרוב החולים להבריא תוך פרק זמן סביר.

מה כדאי לחפש אצל הרופא הפסיכיאטר המטפל? כיצד תדע שהיא/הוא מבינים את הדיכאון?
ישנם מספר דברים שיש לבדוק במידה  ואתה מחפש רופא שירשום עבורך תרופות אנטי דיכאוניות. אם אתה מטופל בפסיכותרפיה, כדאי לבדוק את עמדת הרופא לגבי טיפול פסיכולוגי בדיכאון. לא כדאי לבחור רופא ששולל פסיכותרפיה שכן הדיכאון אינו מושפע רק מגורמים ביולוגיים והטיפול בשיחות בשילוב עם הטיפול התרופתי עשוי להיות היעיל ביותר. תמיד מומלץ לשאול את הרופא מהי השקפתו לגבי דיכאון, הגורמים לו והטיפול בו. במידה ומדובר בטיפול פרטי מומלץ לבדוק לפני הפגישה הראשונה את תנאי התשלום והאם ניתן לקבל החזר מקופת החולים.
אספקט נוסף הוא היא המידה שבה משתף הרופא את המטופל בתהליך קבלת ההחלטות. אפשר למשל לשאול במהלך הפגישה "כיצד תחליט מהו הטיפול המתאים עבורי?" ולראות האם אתה חש נוח עם התשובה שקיבלת. אפשר ללמוד הרבה מהדרך בה רופא יענה על שאלה כזו, וקיים הבדל בין רופא שיברך על שאלות כגון זו, ובין רופא שיתרגז ויענה עליה בחוסר סבלנות.
מה עליי לעשות אם התרופה האנטי דיכאונית אינה עובדת?
אנשים רבים מחליטים שהתרופה אותה נטלו אינה מועילה מכיוון שהם מצפים לחוש שיפור מידי עם נטילת התרופה. יש להבין כי על מנת שהתרופה תשפיע, יש להגיע לכמות מסוימת של חומר בדם, במשך תקופת זמן מסוימת. הזמן המינימאלי להשפעה הוא כחודש חודשיים ועד תום תקופה זו אין להפסיק את נטילת התרופה, אלא אם כן היא גורמת לתופעות לוואי חמורות. עבור תרופות רבות יש להעלות את המינון כל תקופה מסוימת, ותקופת החודשיים שצוינה לעיל מתייחסת להעלאת המינון האחרונה, ולא לזמן שחלף מתחילת נטילת התרופה.
במידה והתרופה האנטי דיכאונית הביאה לשיפור חלקי במצב, אך לא לריפוי מלא של הדיכאון, ניתן להעלות את המינון עד לתחושת הקלה, או עד שמופיעה החמרה בתופעות הלוואי, לשלב תרופה נוספת או להחליף לתרופה אחרת. הרופא המטפל הוא הגורם היחידי שמוסמך לקבל החלטות בנושא וזו הסיבה שכדאי לפנות למומחה בפסיכיאטריה לטיפול בדיכאון ולא להסתפק ברופא המשפחה.

הנתונים בפוסט זה מבוססים על מידע מהאתר https://www.psychologia.co.il/