הטיפול הנפשי עוסק במכלול התחושות, המחשבות והחוויה האנושית. הטיפול הקליני הוא התחום הטיפולי האישי בפסיכולוגיה. לשאלה מתי פונים לטיפול אין תשובה חד משמעית והיא אישית למדי. בעקרון, כאשר איכות החיים נפגעת, או אינה מגיעה לרמה המצופה בשל בעיה נפשית, או בעיה אחרת במציאות החיצונית, רצוי לפנות לטיפול. פעמים רבות ההתלבטות כיצד לבחור את המטפל מביאה לרפיון ידיים ודחייה של הפנייה ומשום כך הטיפול מוזנח והבעיה מחריפה. חשוב לזכור שהטיפול הנו מפגש אישי בין שני אנשים וככזה הוא דורש זמן להכרות והערכה האם המטפל אכן מתאים, אך במקביל יש להיות קשובים לתחושות הבטן ביחס להתאמתו של הקשר.
בחירת המטפל תלויה במספר גורמים:

1. מסגרת טיפולית ציבורית או פרטית- פניה לשם קבלת טיפול נפשי במסגרת השירות הציבורי יכולה להיעשות באמצעות קופות החולים, או מרפאות בריאות הנפש. יתרונותיו של הטיפול הנפשי הניתן במסגרת השרות הציבורי קשור בעלותו הנמוכה, אולם החסרונות העיקריים מתייחסים לרמת הגמישות המוצאת ביטוי בחוסר היכולת לבחור את המטפל, תורי ההמתנה הארוכים, המגבלה על שעות המפגש, תדירות המפגשים ועוד. הפניה לטיפול נפשי במסגרת פרטית נעשית פעמים רבות באמצעות הכרות אישית והמלצה של אדם מוכר, או באמצעות מדריכים שונים באינטרנט.

2. הגישה הטיפולית- קיימות גישות רבות בפסיכולוגיה, אולם ניתן לחלקן באופן כללי לשתי קבוצות עיקריות, הטיפול הדינמי, שהוא בדרך כלל טיפול ארוך מועד והטיפול הממוקד וקצר המועד. כאשר הבעיות הינן ממוקדות, משפיעות על תחום צר של החיים, מומלץ לטפל בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר, למשל חרדת מבחנים ופוביות שונות (דוגמאות לטיפולים קצרי מועד: EMDR, CBT, , היפנוזה). לעומת זאת, בנושאים הקשורים לאישיות, נטיות ותחומי חיים באופן נרחב, דורשים בדרך כלל מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר, לדוגמא: קשיים ביחסים בינאישיים, שאלות של זהות אישית, דימוי עצמי ועוד. לכאורה, הגישה התיאורטית של המטפל אמורה להיות המקור המרכזי להצלחתו של הטיפול. כך למשל אנו עשויים לצפות שמערכת סימפטומים אחת תתאים לגישה הדינמית ואילו מערכת סימפטומים אחרת תתאים לגישה הבהביוריסטית למשל. ציפייה זו נובעת מהאופן בו עולם הרפואה בוחן סימפטומים ומתאים לכל אחד תרופה ייחודית. עבור רוב הבעיות הפסיכולוגיות, לא נמצא שטיפול אחד עדיף על פני טיפול אחר. מטופל עשוי להגיע לאותם ההישגים אצל שני מטפלים שונים המגיעים מגישות טיפוליות הפוכות. זאת ועוד, ממצאי מחקרים שנערכו בארבעת העשורים האחרונים מצביעים שוב ושוב דווקא על איכות הקשר בין המטפל למטופל ככזו אשר עשויה לנבא את הצלחת הטיפול ואילו הגישה הטיפולית תתרום באופן זניח בלבד.

3. למי מותר לעסוק במתן טיפול נפשי- פסיכותרפיה ניתנת על ידי פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים ופסיכיאטרים. ישנם אנשים נוספים הנותנים שרותי ייעוץ וטיפול מתוך ניסיון חייהם ובשיטות "אלטרנטיביות". חשוב שלמטפל תהיה הסמכה מקצועית מסוג כלשהו. למטפל ראוי יהיו:

א. לימודים אקדמאיים אינטנסיביים בתחום בריאות הנפש- מטפל טוב מתחיל במאסטר או דוקטורט בתחום בריאות הנפש. תכונות אופי כמו חוכמה וחמלה הינן הכרחיות, אך אין בהן די, הואיל והידע המקצועי הינו חיוני.
ב. התנסות קלינית מודרכת- מטפל טוב השלים תכנית התמחות בפסיכותרפיה תחת פיקוח והדרכה. התמחות מעשית מודרכת הינה הדרך בה לומדים את המקצוע, משום שפסיכותרפיה לא ניתן ללמוד רק מספרים.
ג. אישור, רישום או רישיון- לאחר ההתמתחות המודרכת, המטפל מקבל הכרה על ידי הסמכות אליה הוא משתייך. זו יכולה להיות ועדת רישיונות ממשלתית, או כל ארגון מוסמך אחר.

4. המלצות- המלצות על מטפלים מועברות כיום באמצעות פה לאוזן, פורומים, המלצות כתובות של מטופלים, פייסבוק ועוד. לא חשוב היכן שומעים או קוראים על המלצה, חשוב לשים לב לתוכן ההמלצה ולא רק לאמירה כי מדובר במטפל טוב. מטפל טוב למטופל אחד, לא יהיה בהכרח טוב גם עבור מטופל אחר ולכן חשוב לדעת, להבין ולהרגיש היטב מה הפך את המטפל לטוב עבור הממליץ.

5. כימיה- כפי שכבר הזכרתי מעלה, "הכימיה", קרי טיב היחסים בין המטפל למטופל, היא אשר מניעה את הטיפול קדימה ומהווה את הבסיס להצלחתו. הקשר בין המטפל למטופל הוא המרחב בו מתקיים הטיפול, יחסי האמון והקרבה הנפשית הנוצרים בקשר הטיפולי הם המאפשרים את הפתיחות, ההשפעה של המטפל על המטופל והבסיס לשינוי מטיב אצל המטופל. הגישה הטיפולית בה נעשה שימוש במסגרת הטיפול, פחות רלוונטית, הואיל ומטפל אשר מצליח לגרום למטופל להרגיש בטוח ונינוח בקשר, יוכל לעזור לו לחולל שינוי בכל גישה טיפולית בה ישתמש. בסקירה של המחקר המצטבר שנערך סביב יעילותן של גישות פסיכולוגיות שונות נמצא כי לגישה התיאורטית בה משתמש המטפל יש רק 10% השפעה על הצלחת הטיפול. אישיותו של המטפל, רמת המוטיבציה של המטופל וכמובן האינטראקציה בין המטפל למטופל, הם הגורמים המשמעותיים להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. לכן פחות חשוב לדעת מה הגישה התיאורטית בה משתמש המטפל, אלא יותר תחושת ההתאמה שנוצרת עמו ברמה של אמון, הקשבה, הבנה ונכונות להיכנס למסע הטיפולי המשותף.

6. ממה להימנע- ישנם מספר דברים מהם כדאי להימנע כאשר בוחרים מטפל:

א. יש להימנע מלפנות למטפל שלא עבר הכשרה פורמלית. פסיכותרפיה הינה מקצוע לכל דבר והעוסקים בה הם בעיקר פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכותרפיסטים. בכל שלושת המקצועות הללו ההכשרה אורכת לפחות בין 7-11 שנים וכוללת שנים לא מעטות של עבודה תחת הדרכה ופיקוח.
ב. נוחות, נגישות ומחיר הינם פרמטרים חשובים והרבה פעמים הם אלה שמכריעים את הבחירה. טיפול המתקיים באווירה של לחץ (בין אם מסיבות פיסיות או כלכליות), יתנהל פחות טוב.
ג. על אף שיש בתחום הטיפולי מכנה משותף גדול בין תחומים שונים, הרי שיש מקרים בהם עדיף להתערב באופן ממוקד ויעיל יותר בבעיה ספציפית. במקרים בהם מדובר בבעיה ממוקדת, יש לשקול פנייה למטפל או גוף המתמחה בתחום זה. אחת הסיבות בגינן רצוי לפנות למטפל בעל הכשרה פורמאלית (פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר) הינה שבעלי מקצוע אלה חייבים דין וחשבון לאיגוד מקצועי ולוועדת אתיקה ולכן בסבירות גבוהה יותר ידעו להפנות פניות שאינן מתאימות לכישוריהם למקומות המתאימים.
ד. תואר אקדמאי ואפילו רישיון ממשלתי אינם ערובה לכך שמטפל מסוים יצליח לסייע למטופל ספציפי. מאחר והטיפול הוא אמנות באותה מידה שהינו מבוסס מדע, נדרשת מידה מסוימת של כישרון, אותו לא ניתן להגדיר במסגרת תעודות. כמו גם נדרשות איכויות של חמלה, אנושיות ואמפתיה. במפגש הראשון עם המטפל חשוב לבחון את התחושות הפנימיות- ההתאמה- הכימיה בקשר הראשוני. יש להימנע מקשר טיפולי בו לא חשים מובנים או בטוחים.