חיפוש

אבל ואובדן

תוכן עניינים

אביטל רותם | טיפול קליני פסיכולוגי | אבל אובדן

אבל הינו מכלול התגובות הרגשיות, המחשבתיות וההתנהגותיות הנלוות למצבי אבדן. המושג אבדן מתייחס לאיבוד אדם קרוב, קשר או מעמד אישי אשר היה משמעותי עבור האדם. מדובר בתגובה אופיינית במצבים כמו מותו של אדם קרוב, שינוי עבודה או מגורים, מעמד, שינוי במצב הבריאותי ושינוי במצב המשפחתי.

למרות שאבדן ואבל הינן תופעות אוניברסליות, האבל אינו תהליך קבוע, יש בו שלבים, שינויים ותהפוכות והוא נחווה אחרת סביב אובדנים שונים, כך שבדרך כלל סוג האבדן משפיע על תגובת האבל.

השונות בתגובות האבל מושפעת גם מייחודו של כל מתאבל וממשתנים כמו גיל, מין, אמונות ומבנה אישיות. גם התרבות מעצבת את הביטויים השונים לאבל. במידה מסוימת, התרבות קובעת כיצד נתאבל. כך למשל גברת צרפתייה תביע את אבלה באופן שונה לחלוטין מהאופן בו גבר אירני יביע את אבלו.

אבל וטראומה קשורים זה בזה. כל חוויה של אבדן כוללת במידה מסוימת גם מרכיבים של אבל ובכל טראומה יש מרכיב משמעותי של אבדן.

האבל הינו תהליך של הסתגלות מחדש לחיים עם "חלל שנפער". במסגרת התהליך, האבל לומד להמשיך את הקשר עם האדם שאיבד, בדרך שונה, בתוך הלב. תהליך האבל משתנה בעוצמתו, במשך הזמן שלו והוא מאופיין בשלבים.

האבל לא מסתכם בהרגשה אחת ויחידה, אלא מורכב ממגוון רחב של רגשות ותחושות, כאשר לכל אדם יש את מגוון התחושות הייחודי לו. יש מי שיחוש ריקנות, כאילו חלק ממנו הלך לאיבוד, אחר עשוי להרגיש אובד עצות אל מול המשך החיים ואף יתקשה להגדיר את זהותו ללא האדם שאיבד. תחושות נוספות עשויות להיות אבדן משמעות, אבדן עניין או חוסר תקווה. יכולות לעלות גם תחושות פיסיות כמו מועקה בחזה, חוסר תיאבון, כאבי ראש או כאבים כלליים.

האבל והאבדן הם חלק בלתי נפרד מחיינו, במקביל לתהליכי צמיחה והתפתחות, אנו מאבדים ונפרדים מחלקים מעצמנו ומאחרים. חלק מהאבדנים צפויים וחלקם פחות. אבדנים בלתי צפויים עשויים לערער את מאזן החיים ולהביא לחוויה של חוסר שליטה. מאפיינים אובייקטיביים נוספים של שכול ואבדן אשר מקשים על ההתמודדות, מעבר לאבדן פתאומי, עשויים להיות גם כאשר הורה מאבד את ילדו, מוות אלים במיוחד אשר התרחש בכוונה תחילה, מספר מקרי מוות המתרחשים בבת אחת (כמו אבדן של מספר בני משפחה בפיגוע טרור), מקרה בו לא מוצאים את הגופה. קיימים גם מאפיינים אישיים המשפיעים על היכולת להתמודד עם האבדן והם קשורים במאפייני הקשר עם האדם שאבד, מידת המוכנות הטבעית של האדם להתמודדות עם מצבי דחק, היסטוריה של אבדנים וטראומות קודמות, מידת התמיכה לה האדם זוכה מסביבתו, משברים נוספים איתם האדם מתמודד תוך כדי ולאחר האובדן.

עד שנות ה 60 סברו גישות פסיכולוגיות שונות כי אבדן אדם קרוב הוא טראומה פסיכולוגית הדומה לפציעה חמורה וכי בתהליך היגון והאבל קיימת הדרדרות ברווחתו הנפשית של האדם ורק החלמה תחזיר את האיזון לגופו. לפיכך, ראו באבל מחלה שדרוש לה שיקום ותהליך החלמה, כפי שמחלימים ממחלה קשה. לעומת זאת, גישות עדכניות מתבוננות על תהליך האבל במונחים של הסתגלות מחדש, רוב האנשים מצליחים להסתגל לחיים אחרי האבדן, בעוד חלקם המועט מתקשה בהסתגלות. ההסתגלות שלאחר האבדן הינה תהליך טבעי ונורמטיבי כאשר לכל אחד יש את קצב ההתמודדות האישי שלו.

לאחר האבדן מתחיל להתרחש תהליך האבל. התהליך מאופיין בתקופות נסיגה והתקדמות לסירוגין, כאשר בתקופות נסיגה קיימת החמרה ביכולת להתמודד והכאב מתעצם ומציף עד כדי פגיעה בתפקוד השוטף. בשלבים הראשונים שלאחר האבדן תחושת האבל חזקה במיוחד. בחלוף הזמן הכאב החריף מפנה את מקומו לאופני התאבלות מכאיבים פחות, דרכם אנו זוכרים את האדם האהוב, מבלי שזיכרון זה יפגע באופן משמעותי ביכולתנו לנהל חיים תקינים.

בתהליך ההתמודדות עם האבדן קיימים שלבים, אשר עשויים לחזור על עצמם בתוך התהליך עצמו מספר פעמים. המודל המוכר ביותר של שלבי האבל, מדבר על חמישה שלבים: הכחשה, כעס, משא ומתן, דיכאון, השלמה והתארגנות מחדש.

הכחשה בשלב ההכחשה נוצרת הפרדה בין ההכרה הרציונאלית במוות ובין היכולת הרגשית לעבדו. בשלב זה יש קושי לקלוט את המשמעות הרגשית של האבדן. שלב זה הוא חלק בלתי נפרד ממנגנון הגנה בלתי מודע, שמטרתו לאפשר לאבל לעכל את המידע אודות האבדן טיפין טיפין, על מנת למנוע התמוטטות רגשית בשל הצפה ברגשות החוסר והכאב המתלווים לאבדן.

כעס בתום שלב ההכחשה הופך המוות לעובדה קיימת ומעוררת כעס. הכעס יכול להיות מופנה כלפי העולם, אלוהים, הרופאים, הגורל ואפילו כלפי האדם שהלך לעולמו. הכעס, בדומה להכחשה ובהמשך לה, עוזר בהתמודדות עם האבדן. בשלב זה האבל כועס גם על עצמו ומפתח רגשות אשמה על כך שלא עשה די כדי למנוע את מותו של היקר לו. שלב הכעס הינו טבעי והוא נותן פורקן למחאה הרגשית אותה חש האבל כתוצאה מהאבדן.

משא ומתן בשלב זה מנהל האבל דו שיח פנימי במטרה להחזיר את השליטה בחיים ולהבין את השתלשלות המקרים שהובילה למוות. בניסיון להתמודד עם תחושת הפגיעות וחוסר האונים, מנסים האבלים לנתח את האירועים. בשלב זה גם עולות מחשבות לא רציונאליות שאילו היו נוהגים אחרת, המוות היה נמנע (אם הייתי משכנע אותה לא לצאת, היא עדיין הייתה בחיים). יש משהו מתסכל וגם מנחם בשלב זה. הוא נותן איזה שהיא אשליה של שליטה.

דכאון בשלב הדיכאון מתמודדים האבלים לראשונה עם הריקנות המתלווה לאובדן וחווים תחושות של כאב, געגועים, עצב, אבדן העניין בשגרה והסתגרות מפני החיים. עם זאת, שלב זה אינו זהה לדיכאון קליני והוא משמש כפסק זמן המאפשר לאבלים להתמודד עם רגשותיהם ולצבור כוחות חדשים כדי לחזור לשגרה.

השלמה והתארגנות מחדש- בשלב זה לומד האבל לקבל מחדש את האבדן כחלק בלתי נפרד מהקיום ולהמשיך בחייו ללא מאבקים פנימיים וכעסים. יש כבר נכונות להשקיע משאבים רגשיים בהתמודדות עם חייו. עם זאת, למרות החזרה לשגרה, הקשר הרגשי עם האדם שהלך לעולמו, אינו פוסק, אלא הופך לחלק מהזהות האישית של האדם האבל.

בתהליך תקין של אבל יש תנועה בין מיקוד באבדן לתהליכי שיקום, לדוגמא, תנועה בין רגשות הצער והגעגוע לבין חזרה לתפקוד תקין בעבודה, בבית ותחביבים. ככל שעובר הזמן, תהליכי השיקום נעשים שכיחים וממושכים יותר, עד לחזרה לשגרה מאוזנת. עם החזרה לשגרה, האבדן לא נעלם ולא מוכחש, הוא נוכח בחיים מבלי לשבש או לשתק את מהלכם. עיבוד מוצלח של האבל מאופיין בהתפתחות: המחשבות מגוונות, הדיבור על המת משתנה, הזיכרונות נעשים פחות מייסרים, היצירות והפעילויות מבטאות מגוון רגשי והאבדן נחווה כדינמי.

ישנם מצבים בהם לא מתקיים תהליך תקין של עיבוד האבל ומתפתח אבל מורכב. אבל מורכב לא מוביל לשיקום, אלא לסבל קיצוני וממושך. אבחנה של אבל מורכב מתאפשרת לאחר יותר משנה מיום האבדן, כאשר שלושה או יותר מהבאים מתקיימים באופן מייסר, או בעוצמה שפוגעת בתפקוד היומיומי:

  1. זיכרונות ודימויים פולשניים הנקשרים לאדם שנפטר
  2. כמיהה אינטנסיבית לאדם שנפטר
  3. בדידות ותחושת ריקנות
  4. התרחקות מאנשים, מקומות, או פעילויות שמזכירות את האבדן
  5. קשיי שינה
  6. התפרצויות תכופות של רגשות מייסרים
  7. אבדן עניין בעבודה, בחיי החברה והמשפחה ובפעילויות הפנאי.

הטיפול הפסיכולוגי מסייע בהתמודדות במקרים של אבל מורכב. הטיפול יוצא מנקודת הנחה שבתוך הסבל ישנם גם כוחות ומשאלות חיים, שהאדם האבל אמנם אינו מצליח להתרחק מיקירו שאבד אך הוא רוצה למצוא נפרדות. הטיפול מסייע בעיבוד המחשבות, הזיכרונות והמשאלות וביצירת אפשרויות חדשות.

על אף שאבל הינו תהליך פסיכולוגי טבעי, גם כאשר הוא מתרחש באופן תקין, הטיפול הפסיכולוגי יכול לסייע בתהליך ההתמודדות, במתן תמיכה, בהמשך הקשר עם הנפטר, במתן לגיטימציה למגוון הרגשות, התנהגויות ומנהגי אבלות. הטיפול מסייע לאבל לחיות עם אפשרות של כאב, חסר וגעגוע לאורך החיים, אך גם להסתגל ולהמשיך בחיים ולמצוא משמעות באירוע הקשה שאירע.

 

צמיחה והתפתחות:

כשהאובדן הינו משמעותי, אנו נושאים את החלל שנפער בתוכנו לעד, אולם חלל זה משנה גוון וצורה עם הזמן, ההתמודדות שלנו בטבעה ובעוצמתה דינמית. יש לנו תהליכים והזדמנויות למצוא משמעות באבדן, לשנות דברים בעצמנו, ביחסנו עם אחרים, לפתור קונפליקטים, ללמוד בדיאלוג פנימי לקיים את השיחות שלנו עם יקירנו שנפטרו. כך שהאדם שאבד ממשיך להיות חלק מהחיים, ולצד הכאב והגעגוע, ניתן לחיות עם הרבה אהבה, זיכרונות נעימים ואף שינויים חיוביים. מחקרים מעידים כי תהליכי צמיחה והתפתחות יכולים להתרחש לצד מצוקה וכאב. לאחר האבדן העולם נראה כאוטי, חסר משמעות ויכולת השליטה לגבי העולם מתערערת. צמיחה וגדילה הם שינויים חיוביים סובייקטיביים המתרחשים כתוצאה מהמפגש עם הטראומה. זהו תהליך בו האדם יכול להפיק מהאירוע מימד חיובי, להחזיר לעצמו שליטה, ולבנות זהות שבה האדם היקר שנפטר, מופנם פנימה אל תוך ליבנו.

התהליך הזה שבמסגרתו אנשים מארגנים מחדש את הזהות שלהם ומייצרים נרטיב חדש של עצמם, הרבה פעמים כרוך בשינוי בחיים. אנשים יכולים לדוגמא להתקרב לדת, לשנות סדרי עדיפויות בחיים, להתנדב וכו'.

 

לסיכום, אבל אינו מחלה, אלא תהליך ארוך של התמודדות ושל הסתגלות מחודשת לחיים, לצד כאב וגעגוע הנמשכים לעד. כל אדם מתמודד באופן אינדיווידואלי עם האבדן וקיימות עליות וירידות בתהליך זה. חסרונו של אדם מורגש בעיקר בצמתים משמעותיים בחיים, כמו ימי שנה, חגים ומעברים. תמיכה ושיתוף חשובים מאוד בתהליכי אבל ומומלץ לעבד את האבל גם באמצעות כתיבה, קריאה, אמנות, הנצחה ואלבומי תמונות. טיפול רגשי מסייע לחיות עם האפשרות של כאב, חסר וגעגוע לאורך החיים, אך גם להסתגל ולהמשיך בחיים ולמצוא משמעות לאירוע הקשה שאירע.