במסגרת העבודה הקלינית שלי אני נשאלת פעמים רבות, איך בוחרים מטפל טוב. התייחסתי בהרחבה לשאלה זו בפוסט "איך לבחור מטפל שמתאים לנו?"

אני סבורה כי מדובר בשאלה מכריעה וטרם עושים את הצעד האמיץ של פנייה לטיפול, חשוב לתת עליה את הדעת. אני תמיד חוזרת ומדגישה כי מחקרים מהעשור האחרון, אודות המשתנים המנבאים את יעילות הטיפול, מצביעים שוב ושוב על אותם ממצאים. יעילות הטיפול מנובאת בראש ובראשונה על ידי טיב הקשר הנרקם בין מטפל ומטופל ועל ידי מידת המוטיבציה אתה מגיע המטופל לטיפול. שיטת הטיפול בה נעשה שימוש אחראית רק לכ- 10% מהצלחת הטיפול. זאת משום שכאשר נוצרים יחסי אמון וקרבה בין המטפל למטופל, הם מאפשרים למטופל להיפתח להשפעתו של המטפל ולשינויים שעליו לעשות כדי לפתור את בעייתו.

תחום הפסיכותרפיה בארץ אינו מעוגן במסגרת חוקית אשר קובעת מי רשאי לעסוק בתחום ואילו הכשרות וניסיון נדרשים לשם כך. העדר החוק יוצר שוק פרוץ. אין פיקוח על כל המוסדות בהם נלמד מקצוע הפסיכותרפיה ונוצר מצב אבסורדי במסגרתו יש קושי להבחין בין אנשי מקצוע אשר למדו את התחום במוסד אקדמי מוכר, במשך לפחות 7 שנים, עברו הכשרה מעשית ורכשו ניסיון, לבין אלו אשר רכשו את השכלתם במוסד מפוקפק בחו"ל או שלמדו תקופה קצרה במוסד שאינו מוכר בארץ.

פעמים רבות הציבור אינו יודע להבחין בין אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש. פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט ומאמן אישי הם רק חלק מרשימת אנשי המקצוע מולה עומד המבקש למצוא עבור עצמו טיפול נפשי. זאת, יחד עם העדר מסגרת חוקית המסדירה את רשימת המורשים לספק פסיכותרפיה, מאפשרים לא מעט שרלטנות בתחום.

בהמשך לכך, כאשר מחפשים מטפל, חשוב לא להתבייש ולברר לגבי הכשרתו, הניסיון המקצועי שלו ואף לבקש לראות תעודות המצביעות על הכשרה.

אני מצרפת כתבה אשר התפרסמה ב The marker   ומתייחסת לצורך בהסדרת תחום הפסיכותרפיה באמצעות חקיקה.

 

http://www.themarker.com/career/1.3087815