אוכלים את הלב- אכילה רגשית

על אכילה רגשית, הגורמים לה והטיפול בה:

כולנו מכירים את התחושה, היה לנו יום נוראי, הפרוייקט לא מתקדם כפי שציפינו, המבחן היה כישלון מוחץ, ויכוח עם בן הזוג, בעיות בעבודה ו… כמעט בלי לחשוב פעמיים אנחנו פושטים על המקרר או מחסלים חבילת עוגיות פתוחה שנותרה על השולחן. למה? כי ככה אנו רגילים. מדובר כמובן באכילה רגשית.

מהיא אכילה? אכילה בחברה המערבית היא התנהגות העונה על צרכים שונים: צרכים פיסיולוגיים (גופניים), צרכים פסיכולוגיים (נפשיים) וצרכים סוציולוגיים (חברתיים).

הצורך הפיסיולוגי די ברור לכולנו, אנו אוכלים מתוך רעב. הצורך הפסיכולוגי מתייחס למצבים רגשיים ונפשיים בהם מתעורר בנו צורך עז לאכול. במצבים אלו המזון ממלא תפקיד ברמה הנפשית ואז תפקידו להסית, לכבות, להקהות, להחביא ולהדחיק רגשות או פחדים. הצורך השלישי באכילה, הצורך החברתי, קשור בכך שבני אדם הינם יצורים חברתיים. אנו מרבים לאכול בחברה ולעיתים החברה עצמה היא הגורם לאכילה. האוכל "מחבר" בין אנשים והוא חלק בלתי נפרד מכל התרועעות חברתית: ארוחה עסקית, פיקניק משפחתי, דייט, קפה עם חברים, אירועים משפחתיים, חגים, מסיבות ונשפים.

 

כל אדם הינו אכלן רגשי במידה כזו או אחרת. מיהו אם כך אכלן רגשי?

  1. העסוק באובססיביות באוכל: מה יאכל, מתי וכמה.
  2. המשתמש באוכל כדרך ראשונית להרגעה וליטוף עצמיים, ברגעים של עצב, בדידות, או עייפות.
  3. המשתמש באוכל כאמצעי הסחה ראשוני מהתמודדויות ועימותים.
  4. המתוסכל מהיחסים המעוותים שהוא מנהל עם האוכל ומתאר את האכילה שלו כהתמכרות כפייתית.
  5. האוכל גם כשאינו רעב.
  6. המתאווה למאכלים מסויימים ומתקשה לשלוט בכמות שהוא אוכל.
  7. המאבד שליטה על האכילה לעיתים קרובות, בעיקר כשהוא לבד.
  8. המרגיש אשמה בעקבות אכילת מאכלים שלתפיסתו הם אסורים.
  9. המתבייש לעיתים באכילתו.
  10. האוכל לעיתים קרובות בלי לשים לב שהוא אוכל.
  11. הרואה באוכל אוייב.
  12. המאבד שליטה על האכילה ומנוהל מתוך פחד שלא יצליח להפסיק לאכול.
  13. המתקשה לאכול כפי שהיה רוצה לאכול במצבים חברתיים.
  14. השבוי במעגלי היו- יו של הדיאטה.
  15. הנמנע מפעילויות חברתיות בשל אופן אכילתו ובשל תחושותיו הקשות בנוגע לגופו.
  16. המתקשה להפריד בין רגשותיו לבין הצרכים האמיתיים שלו.

לאכילה רגשית שני מאפיינים עיקריים, הראשון הוא התגובה האוטומטית שלנו המחברת בין רגשות לאכילה והשני הוא רגשות שליליים של חרטה, אשמה וכעס, ביחס לאותה האכילה, מה שמוביל בסופו של דבר לאכילה נוספת. חשוב לי לציין כי לא כל אכילה רגשית הופכת פתולוגית ופעמים רבות דווקא העיסוק במהות האכילה הרגשית, בדחפים הנסתרים המנהלים אותה והאיסור לעצם קיומה, מעצימים והופכים אותה למפלצת כל כך קשה להתמודדות.

 

הגורמים לאכילה רגשית:

  • זכרונות חיוביים- עוד בינקות המוקדמת, עבור התינוק האכלה היא אחת האינטראקציות המשמעותיות. התינוק עדיין לא מבין את מילות החיבה שהדמות המטפלת מרעיפה עליו, אך מבין היטב את הרוך בו היא מחזיקה אותו כאשר היא מאכילה אותו. כך פעולה הישרדותית במהותה לובשת בתקשורת האנושית משמעות אישית ורגשית, בה אוכל מקושר לחום, אהבה וקשר עם אדם אהוב. זאת ועוד, סוגים שונים של "מזון מנחם" מעוררים זיכרונות חיוביים ומרגיעים מתקופת הילדות. בגילאי הילדות, אינטראקציות בינאישיות הנוגעות לאכילה והאכלה ממלאות תפקידים שונים, בין השאר, נחמה ותמודדות. כך למשל, ילדון שמעד ונפל, יקבל סוכריה כדי שלא יבכה, פצפון אחר יקבל חטיף לנשנש, רק כדי להפיג את השעמום, אחות טיפת חלב תנחה את האם הטריה להצטייד בבקבוק מזון לתינוק, אותו יש לתת לו מייד בתום החיסון, על מנת להסית את תשומת ליבו מהכאב שחווה, או שהורה יבטיח לילדו שיזכה לקבל קינוח, אם יהיה ילד טוב. אינטראקציות מסוג זה מלמדות את הפעוט כי האוכל הוא פתרון לתחושות רגשיות לא נעימות כשעמום וכאב רגשי ואינן מאפשרות לו ללמוד אסטרטגיות חלופיות להרגעה עצמית. מדובר למעשה בדפוס של "הזנה רגשית רעילה", באמצעותה אנו לומדים לחבר בין אוכל לפיצוי וניחומים.
  • נגישות ונוחות- עידן השפע בחברה המערבית הופכים את המזון המהיר ודברי המתיקה למקור נחמה נגיש, קליל ונוח ולא נדרש מאמץ על מנת להשיגם.
  • סיבה ביולוגית- מצבי סטרס מביאים לעלייה ברמת הקורטיזול, עובדה הגורמת לנו להשתוקק למזונות עתירי פחמימות ושומן, דוגמת מאפים, חטיפים וממתקים.
  • "משכך כאב רגשי"- פעמים רבות האוכל מעמיס על מערכת העיכול ויוצר תחושת מלאות וחוסר נוחות פיסית, מה שמאפשר לנו להעביר את הפוקוס ממערכת העצבים (רגשות שליליים), למערכת העיכול, העברה זו מצליחה להשכיח מאיתנו את הרגש, באופן זמני. מדובר ב"משכך כאבים" אשר אינו פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. באופן דומה מספקת התמכרות לאלכוהול/ סמים שיכוך לאותו כאב רגשי.
  • הפגת שעמום- התעסקות עם מזון מסייעת, לכאורה, בהתמודדות עם חוסר מעש ושעמום. כך האוכל משמש פעמים רבות כ"חבר".

אכילה רגשית הינה דפוס התנהגות המלווה ברגשות של חרטה, אשמה וכעס עצמי על עצם פעולת האכילה, מה שמוביל לאכילה נוספת. רגשות אלו נולדים בשל מיתוסים ותפיסות חברתיות. קשה להחזיק בעודף משקל בחברה שלנו, משום שהחברה המערבית מחברת בין רזון לבין אושר הצלחה ובריאות. קיימת אפליה כלפי אנשים הסובלים מעודף משקל, זאת בעקבות תפיסה סטריאוטיפית של אנשים אלו כניחנים בתכונות נילוות שליליות כמו עצלנות, העדר משמעת עצמית, כוח רצון ואופי חלשים. בחברה בה הרזון הוא ערך המשויך להצלחה, אושר ובריאות, השמנה ממילא תהיה עדות לכשלון, חוסר אהדה וחולי. תפיסות אלה מייצרות מודל יופי חברתי ספציפי ומגדירות מדדי BMI תקינים, מעודדות למרדף אחרי הרזון, תוך שימוש בכל סוגי הדיאטות ושימוש בשפת אכילה הנצמדת לשליטה חיצונית והפחדה. כבר מגיל צעיר ילדים ובני נוער נחשפים ל"תרבות הרזון", הם מוצפים במסרים חברתיים עקביים האומרים שאפשר לרדת במשקל ולשומרו, שרזון מביא עמו הצלחה, כבוד, כוח, מעמד, אושר, בריאות וחיים מלאים, שהרזון הוא מקום ריאלי ונורמאלי וכל אחד יכול להשיגו בקצת מאמץ וכוח רצון. מסרים אלה מעלים תחושות מסולפות אצל מרבית הילדים, באשר למבנה גופם, לגודלו, לצורתו ומעוררים עיסוק מוגזם ולא בריא בדרכים להפחתת משקל.

"לאכול את הרגש"

הבחירה כיצד להתמודד עם רגשות הינה אינדיווידואלית וקשורה בדפוסי החשיבה וההתמודדות שלנו. עולמו הרגשי של אדם הינו מסובך, אינסופי, סובייקטיבי ומשתנה. התמודדות רגשית הופכת לעיתים קשה להכלה ולזיהוי ומצריכה קביים וחלופות. כך רבים מוצאים את עצמם "אוכלים רגשות" כמו כעס, שעמום, בדידות, שמחה ועצב. אחרים דווקא נאבקים בצורך הזה, כאשר חשוב לזכור כי דווקא המאבק והטלת האיסורים, הם אלה אשר הופכים את "אכילת הרגש" למעגל בלתי נגמר של אכילה רגשית. חשוב לתת אפשרות קיום לרעב הרגשי ולא להבהל ממנו. לאחר מכן, תעמודנה בפניכם שתי אפשרויות: להיות עם הרגש או לאכול אותו.

להיות עם הרגש- העזו להתבונן ברגשות החבויים בבסיס האכילה, להכיר בהם ולתת להם פשוט להיות. ביכולת להרשות לרגשות להיות, טמונה גם היכולת להניח להם.

לאכול את הרגש- קושי להכיל את הרעב הרגשי מוביל לבחירה לאכול אותו. האכילה המתחילה אמנם ממקום רגשי, אינה הופכת במרבית המקרים להתקף זלילה ואינה מלווה בכעס עצמי, כיוון שהיא נעשית מתוך בחירה ובהכרה מלאה. אכילה רגשית זו מפחיתה את רגשות האשם והביקורת ולרוב מסתיימת בתחושת שובע. אכילה זו מאפשרת לנו להיות ערים לקיומם של הרגשות ואין אנו עוסקים בהם כל העת, אנו מקבלים את מכלול הרגשות ומאפשרים את נוכחותם בתוכנו ואת לכתם ואנו מתמקדים ברגשות במקרים בהם נכון לנו.

על השמנה וכישלון הדיאטות:

בספרה "כולנו אנשים אמיתיים" כותבת א. קוטלר כי הדיאטה היא הכשלון המצליח ביותר בעידן המודרני. 95% מהאנשים המנסים להשיל ממשקלם, מעלים אותו תוך שנה עד חמש שנים מסיום הדיאטה. הדיאטה היא שם משפחה המאגד שיטות וגישות שונות שבבסיסן תכנית אכילה או טיפול אשר בגלוי או בסמוי, מטרתם הורדת משקל. תחת משפחה זו ניתן למצוא תכניות לשינוי אורח חיים, אשר מתייחסות למשטר הכורך בין בריאות למשקל, מנהל את התזונה באמצעות מערכת חוקים הנכפים על האדם ומורים לו מה לכלול בתפריט שלו, מה להוציא ממנו, מתי כמה ולמה. גישה נוספת הנכנסת תחת הכותרת של דיאטה, היא גישת הנון – דיאט (הרזיה ללא דיאטה), שמטרתה ירידה במשקל באמצעות ההתמודדות עם האכילה הרגשית והאמונות השגויות שפותחו ונוגעות לאוכל ואכילה ומפריעות להשגת המשקל המיוחל. קיימות שיטות נוספות כמו פסיכודרמה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, NLP, תטא הילנג ואימון אישי, המצטרפים גם הם למסע להורדה במשקל.

בסרטון הבא מסבירה מדענית המוח, סנדרה אמודט, על מנגנוני המוח הפועלים בעת דיאטה ומדגימה כיצד הדיאטות לא רק שאינן גורמות לירידה במשקל, אלא גורמות נזקים ועלייה במשקל בטווח הארוך. וכן, היא גם מדברת על פתרון

לחצו לצפיה

 

אם כך, דיאטה, כל דיאטה, גם זו שבתחפושת, הינה עבור 95% מהאנשים מורשת של כישלון.

קיימות גישות שבבסיסן תפיסה המקדמת בריאות (HAES- health at every shape and size-  בריאות בכל גודל וצורה). ההנחה הבסיסית על פי תפיסה זו שמרדף אחרי רזון ודיאטות, פוגעות באדם ואינן מקדמות אותו לקראת בריאות וחיים מלאים. עקרונות המפתח של הגישה מתייחסים לכך שהעיסוק הבלתי פוסק במשקל ובדיאטות מעצים את בעיית ההשמנה ומשבש את האכילה ואת היחסים של האדם עם גופו. בנוסף, קיימת שונות טבעית לגיטימית בצורת הגוף ובמשקל ואנשים אמיתיים למעשה באים בכל הצורות והגדלים, לכל אדם נקודת שיווי משקל משלו. עקרונות נוספים קשורים בכך שלאושר אין משקל, שלא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים (עם הדגשה שהמצויים בקצוות סקלת המשקל, נתונים בסיכון המחייב טיפול) ושאכילה קשובה לרעב ושובע, המשוחררת מאיסורים, תוביל למשקל גוף בריא ותאפשר לשמור על יציבותו.

 

אין זה פשוט לאמץ תפיסה הממוקדת בבריאות, הואיל והיא מנוגדת לתפיסה החברתית הרואה ברזון ערך הקשור בהצלחה, יופי, אושר ובריאות. מה ניתן לעשות? להתבונן על שפת האכילה שלי, האם היא שפת אכילה של דיאטה, כזו הנצמדת לשליטה חיצונית והפחדה, או שפה גמישה יותר, אשר קשובה לגוף שלי. אם השפה שלי עוסקת בעיקר במה לאכול, כמה ומתי הרי שמדובר בשפת הדיאטה ועלי לסגל שפה אשר תתעסק דווקא באיך לאכול, מבלי להכיל הפחדות, חוקים וכללים. שפה כזו תוביל לחירות, בחירה חופשית והנאה נטולת אשם. היא תקדם אכילה הקשובה לגוף, האומרת לנו שזה ממש בסדר לאכול, שאכילה היא דבר טעים וחשוב והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.

עם השנים הלכה והתפתחה ההבנה שהגוף אינו מכונה שאפשר להכתיב ולנהל את אכילתה וכי לכל גוף יש צרכים משלו, תאוות משלו, רעבים משלו. זאת ועוד, אשם, פחד וענישה, אינם יכולים להוות תמריץ לאכילה בריאה ויש לעזור לאדם להכיר את גופו הוא.

המקורות לפוסט נלקחו מתוך ספריה של איילת קלטר: כולנו אנשים אמיתיים, כמה שוקל האושר ויורדים מהמשקל ומתוך האתר שפת האכילה